כאשר עוסקים בסרטן העור על סוגיו השונים, חשוב להכיר את אמצעי האבחון, הטיפול והמניעה. נושא חשוב נוסף, הוא קבוצות הסיכון. מחקרים שנעשים בתחום, מראים כי ישנם אנשים שנמצאים ברמת סיכון גבוהה יותר ללקות בסרטן העור בהשוואה לאנשים אחרים באוכלוסיה. כך למשל אנשים בהירי עור, או אנשים שיש היסטוריה של המחלה במשפחתם, נמצאים בקבוצת סיכון.

אלמנט נוסף ששם אנשים בקבוצת סיכון הוא שומות. שומות הן התקבצות של תאים מלנוציטים (אחד מסוגי התאים המרכיבים את העור, שאחראים על יצור הפיגמנט שנותן לעור את הצבע שלו) ותאי נבוס. לרב האנשים הבוגרים יש מספר שומות על העור (הסטטיסטיקה מדברת על כ-15 שומות בממוצע לאדם). שומה לכשעצמה היא גוש שפיר, כלומר היא אינה סרטנית. בעבר אפילו נחשבו שומות לתוספת אסטטית (ואפילו סקסית) על העור. היום, לא מתייחסים בדרך כלל לשומה כאל דבר יפה, ויותר מכך- המודעות ההולכת וגוברת לסרטן בכלל וסרטן העור בכלל, שינתה את היחס הכללי לשומות. למרות ששומות בפני עצמן אינן סרטניות, אנשים שיש להם הרבה מאוד שומות נמצאים בסיכון גבוה יותר ללקות בסרטן. התמונה חמורה עוד יותר, והשומות עשויות להיות בעייתיות, והכניס את האדם לקבוצת סיכון גבוהה יותר, כאשר מדובר בשומות דיספלסטיות (שומות לא טיפוסיות).

שומה דיספלסטית גם היא שפירה ואינה סרטנית, אך הופעתה אינה רגילה. שומות רגילות הן בעלות צורה מוגדרת וסימטרית (בדרך כלל עגולות, ולעיתים אובליות), השוליים שלהן ברורים וחדים (כך שברור איפה השומה מסתיימת), צבען חום כהה, חום בהיר, או בצבעו של העור, גודלן אינו עולה על קוטר של 6 מ"מ, הן דומות אחת לשנייה, ומופיעות לפני גיל 40 בדרך כלל באיזורי הגוף שחשופים יותר לשמש (ידיים, רגליים, פנים, וגב). שומות דיספלסטיות אינן עונות על הקריטריונים הנ"ל: צורתן לא מוגדרת ולא סימטרית, הן מורמות מעט מעל לפני העור השוליים שלהן אינם ברורים, צבען עשוי להיות כהה יותר ולא אחיד, הן עשויות להיות גדולות מ-6 מ"מ, ולהופיע גם במקומות שאינם חשופים לשמש ובגיל מאוחר יחסית (או להפוך משומה רגילה לשומה דיספלסטית).

מה צריך לעשות עם שומה דיספלסטית?

כאמור, שומה דיספלסטית היא לא סרטן. אך המראה של שומה דיספלסטית דומה מאוד למראה של מלנומה- סרטן העור האגרסיבי ביותר. לכן, שומות דיספלסטיות אמורות להטריד אותנו ולשלוח אותנו מיד לאבחון. למעשה, יש להתייחס לשומה דיספסטית כאות אזהרה (Pre-Marker). הרופא בוחן את השומה ומאפייניה, ומחליט האם יש מקום לדאגה. אם השומה נראית פשוט בלתי רגילה, אך ללא מאפיינים אחרים של מלנומה- אין צורך להסירה (הסרה של שומות מסוג זה עשוייה להיות על רקע אסטטי). אך אם השומה חשודה במראה או בהשתנותה, יש להמשיך בבדיקה. גורמים שעשויים לעורר חשד שלא מדובר בשומה דיספלסטית אלא במלנומה הם גרד, התפתחות של קליפה על השומה, הפרשות או דימום מהשומה, נפיחות מסביבה וכאב. במקרים אלה, השומה מוסרת חלקית או באופן מלא, על מנת לבדוק אותה תחת מיקרוסקופ ולגלות האם מדובר בשומה דיספלסטית שפירה, או דווקא במלנומה. יש לציין, שמלנומה עשוייה להתפתח גם בתוך שומה דיספלסטית, ולכן גם אם נקבע ששומה דיספלסטית אינה ממאירה, יש צורך להמשיך לעקוב אחר התפתחותה, ולהגיע לבדיקה נוספת אם מופיעים בה סימנים חשודים, או שצורתה משתנה.

תסמונת השומות הדיספלסטיות

כאמור, מחקרים מראים שלשומות דיספלסטיות יש סיכוי גדול יותר להפוך לממאירות בהשוואה לשומות רגילות. כמו כן, לאנשים עם שומות דיספלסטיות יש סיכוי גבוה יותר ללקות במלנומה. בנוסף, ידועה בספרות "תסמונת השומות הדיספלסטיות"- מצב בו לאדם בעל היסטוריה של סרטן העור במשפחה, וכן מספר רב ביותר של שומות דיספלסטיות (מעל ל-100 שומות). לאנשים שמוגדרים תחת כותרת זאת ישנם הסיכויים הגבוהים ביותר ללקות במלנומה (יש הטוענים שעד 100% סיכויים במהלך החיים).

סרטן העור הוא הסוג הנפוץ ביותר של סרטן. ישנם מספר סוגים של סרטן העור, שכל אחד מהם פוגע למעשה בסוג אחר של תאים המרכיבים את העור. העור נחשב לאיבר בגוף, והוא האיבר הגדול ביותר שלנו. העור מורכב משתי שכבות. השכבה העליונה נקראת אפידרמיס, והתחתונה- דרמיס. האפידרמיס מורכב ממספר סוגים של תאים, ותפקידו העיקרי להגן על הגוף, להוות את ה"עטיפה" שלנו.

שכבת התאים הפנימית ביותר של האפידרמיס מורכבת מתאים הנקראים מלנוציטים. המלנוציטים הם תאים שמייצרים פיגמנט שנקרא מלנין. פיגמנט הוא למעשה צבע, ולכן המלנוציטים הם האחראים להעניק לעור את הצבע שלו. אצל אנשים בהירי- עור יצור הפיגמנט איטי, ואילו אצל כהיי- עור נוצר הרבה יותר פיגמנט שמעניק לעור צבע כהה.

המלנוציטים הם תאים שמגיבים לשמש, ובאופן ספציפי יותר- לקרני השמש האולטרא סגולות. כאשר העור נחשף לקרניים אלה, המלנוציטים מייצרים יותר מלנין. התוצאה היא שגוון העור נעשה כהה יותר, ונראה שזוף. לעיתים, באיזור מסויים באפידרמיס יש קבוצה גדולה יותר של מלנוציטים. על פני העור תראה הקבוצה הזו כנקודת חן, או שומה.

מלנומה היא גידול סרטני שנוצר כתוצאה מהתחלקות לא תקינה של המלנוציטים.

גורמים למלנומה

כמו בשאר הסוגים של סרטן העור, הגורם השכיח ביותר למלנומה הוא חשיפה לאור השמש. אנשים בהירי עור, אנשים שנמצאים שעות ארוכות בשמש ללא הגנה מתאימה, ותושבים של מדינות בהן קרינת השמש חזקה יותר (בסמוך לקו המשווה) חשופים יותר למלנומה. יש לציין, שרק במקרים נדירים ביותר נמצאים ילדים שלקו במלנומה. אך חשיפה ממושכת לקרינת השמש בילדות עשויה להיות פגיעה מצטברת שתוביל להתפתחות מלנומה בגיל מבוגר יותר.

בנוסף, אנשים שלקו בעבר בסרטן העור מסוג כלשהו, וכן אנשים שיש היסטוריה של מלנומה במשפחתם, נמצאים בסיכון גבוה יותר למלנומה בהשוואה לאנשים אחרים.

ביטוי קליני, או איך מגלים מלנומה

כמו בכל סרטן, לגילוי מוקדם של מלנומה ישנה חשיבות ראשונה במעלה באפשרויות הטיפוליות ובסיכויי ההחלמה. המלנומה יכולה להופיע על העור בכל נקודה- על שומה על על עור רגיל. חשוב מאוד לעקוב אחר סימנים שונים על פני העור, ולשים לב אם חל שינוי כלשהו. מלנומה תתבטא בדרך כלל בכתם כהה על העור, שעשוי להיות דומה לשומה או לנקודת חן. חשוב להכיר את ההבדלים, שבאצעותם ניתן לחשוד שמדובר בגידול ולפנות לבדיקה רפואית.

ראשית, כתם של מלנומה אינו סימטרי. שומות ונקודות חן הן סימטריות בדרך כלל, ואילו למלנומה יכולה להיות צורה אחרת שאינה עגולה. שנית, גבולות הכתם אינם ברורים ומוגדרים. הרמז השלישי הוא צבעו של הכתם. שומות ונקודות חן הן בדרך כלל חומות-אחידות. במלנומה הכתם עשוי להיות מורכב ממספר צבעים וגוונים- חום, אדמדם או ורדרד, שחור, צהבהב, ואפילו גוון כחלחל. בנוסף לכל אלה, יש לשים לב לגודלו של הכתם- מלנומה בדרך כלל הרבה יותר גדולה מנקודת חן או שומה רגילה. כמובן שאם שומה קיימת משנה לפתע את צבעה, גודלה, צורתה או גבולותיה, ניתן לחשוד שהיא הפכה ממקבץ תאים נורמאלי על העור לגידול מסוג מלנומה, ויש צורך לגשת לבדיקה. לעיתים שומה קיימת או חדשה עשויות להפוך לאדומות, מגרדות או מדממות. זוהי תופעה נדירה, אך גם היא יכולה להצביע על מלנומה ודורשת בדיקה של רופא.

כדאי לדעת, שמלנומה מופיעה בעיקר באיזורי עור שנמצאים חשופים לשמש. אצל גברים האיזור הנפוץ ביותר למלנומה הוא בגב, ואילו אצל נשים מופיעה מלנומה לעיתים תכופות על הקרסוליים.

סוגי מלנומה

יש ארבעה סוגים עיקריים של גידולים מסוג מלנומה, והם נבדלים זה מזה באיזור בגוף בו הם מופיעים בדרך כלל, וכן בקצב התפתחותם. הסוג הנפוץ ביותר של מלנומה נקרא "מלנומה מתפשטת שטחית". סוג נוסף שגדל במהירות רבה נקרא "מלנומה קשרייתית". סוג שגדל לאט מאוד, בדרך כלל בפניהם של אנשים מבוגרים נקרא "מלנומת נמש ממאירה". מלנומה שמופיעה בידיים, ברגליים וסביב הציפורניים נקראת "מלנומה של הקצוות".

מלבד הסוגים השונים של המחלה, הועידה האמריקאית המשותפת לסרטן (AJCC) קבעה 4 שלבים של המחלה, המבטאים את מידת התקדמותה והיקפה. מובן שככל שהמחלה מאובחנת בשלב מוקדם יותר, כך סיכוי ההחלמה ממנה עולים.

מלנומה בשלב I נמצאת עדיין רק בשכבה החיצונית של העור, והעובי שלה אינו עולה על 2 מ"מ.

מלנומה בשלב II נמצאת עדיין רק בשכבה החיצונית של העור, אך עוביה עולה על 2 מ"מ.

מלנומה בשלב III התפשטה כבר מהעור לבלוטות הלימפה, או לאיזור אחר בעור.

מלנומה בשלב IV התפשטה כבר לאיברים אחרים בגוף.

טיפול במלנומה

הטיפול במלנומה מתחיל למעשה באבחון המחלה. לעיתים, רופא מומחה (דרמטולוג) יכול להבחין האם מדובר בכתם תקין על העור, או שמא מדובר במלנומה. אך אם הרופא אינו בטוח, עליו לשלוח את הגידול לבדיקה שנקראת ביופסיה. תחת הרדמה מקומית, מסיר הרופא את הכתם בשלמותו. האיזור נתפר, והכתם נשלח לבדיקת מעבדה. אם ממצאי המעבדה תקינים, סימן שאין מלנומה והטיפול מסתיים עם הגלדת הפצע. אך אם ממצאי המעבדה מעלים כי מדובר במקבץ של תאים סרטניים, הרי שצריך להמשיך טיפול במלנומה.

כאשר נמצא כי מדובר במלנומה, צריך לאבחן באיזה שלב נמצאת המחלה, כפי שתואר לעיל. ראשית, יעבור החולה ניתוח לכריתה רחבה יותר של הגידול, כדי להיות בטוחים שהגידול הוסר בשלמותו. בדרך כלל הניתוח נסגר באמצעות תפרים, אך כאשר מדובר בגידול גדול ויש חשש כי העור לא יצליח להגליד בעצמו, מתבצעת גם השתלת עור מתרומה עצמית.

עוביו של הגידול נמדד בביופסיה. אם העובי אינו עולה על מילימטר אחד, נראה שמדובר במלנומה בשלב I, והטיפול בה מסתיים. השאריות היחידות הן בדרך כלל צלקת על העור. אם הגידול עבה יותר, יש צורך לערוך בדיקות נוספות. ראשית, נעשית בדיקה של בלוטות הלימפה (בבלוטה שנקראת בלוטת הזקיף, האחראית לניקוז נוזל הלימפה מהאיזור בו נמצאה המלנומה). הבדיקה נעשית על ידי ביופסיה- לאיזור מוזרקים חומרים אשר צובעים את האיזור המדובר בצבע כחול, רופא מנתח מסיר את הבלוטה והיא נשלחת לבדיקה במעבדה. אם בלוטת הזקיף נמצאת תקינה, הרי שמדובר במלנומה בשלב II, והטיפול בה מסתיים (שוב- עם צלקת). אך אם בבלוטת הזקיף נמצאים תאי מלנומה, הרי שמדובר במלנומה בשלב III. במצב כזה, יערך ניתוח נוסף על מנת להסיר את בלוטות הלימפה הפגועות. ניתוח להסרת בלוטות לימפה נעשה בהרדמה מלאה, ועשוי לגרום לכאבים, לנפיחות באיבר ממנו הוסרו הבלוטות, ולרגישות גבוהה יותר לזיהומים. לעיתים, לאחר הניתוח נעשה טיפול נוסף שמטרתו למנוע זיהומים, אך אין אחדות דעים לגבי טיפולים אלה, ולא תמיד הם מוצעים לחולה. בכל מקרה, לאחר הסרת הגידול, ידרש החולה להגיע למעקב אצל אונקולוג או רופא בקהילה. מכיוון שהסיכון של מי שכבר לקה במלנומה ללקות בה שנית גבוה יותר, יקבל החולה המלצות לגבי המנעות מחשיפה לשמש, ובדקיות שגרתיות של נגעים, נקודות חן ושומות על העור.

כאשר מתגלה שהסרטן התפשט לאיברים נוספים בגוף כמו ריאות, כבד או מח, מדובר במלנומה בשלב IV, או "סרטן גרורתי". הטיפול במלנומה בשלב זה תלוי באיברים בהם היא פגעה, אך בדרך כלל מדובר בעצם במצב סופני. הטיפולים מאפשרים שליטה בגידול, הארכת החיים ושיפור איכות החיים- אך הם אינם מרפאים את המחלה. כאשר יש אפשרות לנתח ולהסיר את הגרורות- מתבצע ניתוח. פעמים רבות ריבוי הגרורות הופך את האפשרות הזו ללא ישימה. בנוסף, מקבלים החולים טיפול כימותרפי (טיפול תרופתי, בדרך כלל ניתן בעירוי לוריד במסגרת אישפוז יום), שמטרתו להלחם בתאים הסרטניים. ישנה אפשרות לקבלת טיפול ביולוגי- זריקות אשר מטרתן לחזק את תפקודה של המערכת החיסונית. טיפול נוסף נעשה באמצעות הקרנות שמטרתן להשמיד את התאים הסרטניים, ולעיתים גם להפחית כאבים שנגרמים מהתפתחות של גרורות בעצם.

סרטן העור הוא הסרטן השכיח ביותר, אך למעשה קיימים מספר סוגים של נגעים סרטניים בעור. הסוג השני בשכיחותו  נקרא קרצינומה של תאי קשקש. עורנו בנוי משתי שכבות עיקריות- השכבה הפנימית נקראת דרמיס ובה נמצאים כלי הדם, בלוטות השומן, בלוטות הזיעה ואיברי החיבור. השכבה החיצונית נקראת אפידרמיס, והיא מורכבת בעיקרה משני סוגים של תאים. התאים הפנימיים יותר נקראים תאי בסיס. התאים העליונים נקראים תאי קשקש. הם למעשה השכבה העליונה ביותר של העור. קרצינומה של תאי קשקש היא גידול סרטני בתאים מסוג זה.

גורמים לקרצינומה של תאי קשקש

בהיותם התאים העליונים ביותר, תאי הקשקש הם גם התאים שנחשפים הכי הרבה לפגיעות שעלולות לגרום להתפתחות גידול סרטני. המפגע הגדול ביותר לתאי הקשקש היא כמובן השמש. האיברים החשופים לשמש הם הפגיעים ביותר לקרצינומה, וכן גם איזורים של עור פגוע כתוצאה מכוויה או צלקת ישנה. ואיזורים הנפוצים ביותר לקרצינומה של תאי קשקש הם השפתיים והאוזניים. גם הפנים, הכתפיים, הזרועות והגב נמצאים בקבוצת האיברים בסיכון מוגבר. למרות שהחשיפה לשמש היא הגורם העיקרי לקרצינומה של תאי קשקש, נראה שקיימת גם נטייה גנטית לפתח סרטן מסוג זה. כך למשל, אנשים בהירי-עור ועיניים נוטים יותר לפתח קרצינומה של תאי קשקש בהשוואה לכהי עור (למרות שבקרב כהי העור, קרצינומה של תאי קשקש היא סרטן העור הנפוץ ביותר). כמו כן, מצבים של היחלשות מערכת החיסון גורמים לסיכון מוגבר ללקות בקרצינומה של תאי קשקש.

מחלות עור כגון דלקת שפה קרינתית ומחלת באוון נחשבים למצבים קדם-סרטניים, שנוטים להתפתח לעיתים תכופות לקרצינומה של תאי קשקש. כמו כן, אנשים שכבר סבלו בעברם מגידולים שונים וסרטן העור, נמצאים בסיכון מוגבר לפתח גידולים נוספים (אפילו אם טופלו כראוי בפעם הראשונה).

ביטוי קליני, או איך מזהים קרצינומה של תאי קשקש

כמו בכל סוגי הסרטן, גילוי מוקדם של קרצינומה מהווה חלק חשוב מאוד ביכולת הטיפול וההחלמה מהמחלה. לכן, חשוב מאוד לשים לב לשינויים ותופעות שונות על העור, ולפנות לבדיקת רופא בכל פעם שעולה חשש.

קרצינומה מפותחת של תאי קשקש, שהתגלתה בשלב מאוחר יחסית, נראית שטוחה ועבה, ותחושתה קשה ומחוספסת. בשלבים מוקדמים יותר עשוי הגידול להראות שונה.

צורה אחת בה מופיעה קרצינומה של תאי קשקש היא מעין יבלת קשה שגדלה על העור. על פני היבלת עשוי להופיע קילוף עור (מעיד על כך שהגידול פוגע בשכבת האפידרמיס שמעליו). לעיתים היבלת הזו עשויה לדמם לאורך זמן או לסירוגין. במקרים אחרים, הגידול יראה כמו גוש על פני העור, עם שקע במרכזו.

צורה נוספת של גידול נראית ככתם אדמדם ומתקלף. השוליים של הכתם אינם מוגדרים, וצורתו אינה ברורה. לעיתים נוצרת על הכתם קליפה של עור, ולעיתים הוא מדמם. בכל מקרה, הנגע אינו חולף ואינו מגיב לטיפולים מקומיים.

לעיתים הקרצינומה נראית פשוט כמו פצע פתוח ומדמם, אך הפצע הזה מסרב להגליד במשך זמן ארוך.

טיפול

כאמור, חשיבות ראשונה במעלה ניתנת לגילוי המוקדם של הגידול הסרטני. כאשר קרצינומה של תאי קשקש מתגלה בשלבים מוקדמים של המחלה, לא מדובר בסרטן מסוג מסוכן, ושיעורי ההחלמה עולים על 95%. עם זאת, גם קרצינומה של תאי קשקש עשויה להתפתח ולהסתבך. לעיתים הגידול עקשן ואלים במיוחד, ועשוי להתפשט לאיברים סמוכים, לפגוע בעור, בסחוס ובעצמות. קרצינומה שמופיעה על השפתיים והאף היא בעלת הסיכוי הגדול ביותר להתפתח ולשלוח גרורות לאיברים סמוכים.

ישנם מגוון של טיפולים ושיטות על מנת להתמודד עם קרצינומה של תאי קשקש. בדרך כלל, יש צורך להסיר את הנגע באמצעות התערבות כירורגית, שנעשית בדרך כלל בהרדמה מקומית בלבד. גם כאן, על הרופא המטפל לבחור בשיטה הניתוחית המתאימה ביותר לנתוניו של החולה ושל הגידול. הכלל המנחה להסרת גידול מהעור הוא השאיפה להסיר את הגידול כולו (על מנת שלא תשאר פיסה שתוכל להתפתח שוב לגידול מסוכן יותר), יחד עם שמירה על הרקמה הבריאה. כמובן, שכאשר הגידול נמצא באיזור הפנים, ישנה משמעות גם להצטלקות ברמה האסטטית (ניתוח בשיטת מוס, למשל, מסיר את הגידול כולו עם פגיעה מינימלית האפשרית ברקמה בריאה, ולכן משאיר צלקות קטנות יותר בהשוואה לניתוחים אחרים).

במקרים מסויימים, הסרת הגידול אינה מספיקה, ויש צורך להשלים את הטיפול באמצעות  טיפול כימותרפי מקומי או כוללני, ואפילו הקרנות. כאשר הגידול גדול, והסרתו גורמת לפגיעה בעור, לא תמיד הפצע מסוגל להחלים באופן טבעי, ולעיתים יש צורך בטיפול משלים (כגון תפירה או השתלת עור) כדי לסיים את הטיפול.

מבין כל סוגי הסרטן הקיימים, סרטן העור הוא השכיח ביותר. ומתוך סרטני העור השונים, הנפוץ ביותר הוא מסוג קרצינומה של תאי בסיס, או בראשי תיבות- BCC.

עור האדם מורכב משתי שכבות- השכבה הפנימית נקראת דרמיס, ומכילה את כלי הדם, בלוטות השומן, בלוטות הזיעה, ורקמות חיבור. השכבה העליונה נקראת אפידרמיס, והיא כוללת שלושה סוגים עיקריים של תאים: תאים מלנוציטים שאחראיים על הפגמנטציה של העור, תאי קשקש, ותאי בסיס. תאי הבסיס נמצאים בחלק העמוק יותר של האפידרמיס, וBCC הם גושים שמופיעים בחלק הזה.

גורמים לקרצינומה של תאי בסיס

בכל הסוגים של סרטן העור, חשיפה בלתי מבוקרת לשמש היא הגורם מספר אחד להתפתחות גידולים סרטניים. ניתן להבחין שרב הקרצינומות מופיעות דווקא באיזורים שנמצאים יותר בחשיפה לשמש- איזור הפנים, הקרקפת, הגב והכתפיים. אנשים שנמצאים שעות ארוכות בשמש חשופים יותר לקרצינומה, וכן גם אנשים בהירי עור. בארצות שקרובות יותר לקו המשווה (כלומר, חשופות לשמש חזקה יותר ובמשך שעות רבות יותר במשך היום), ישנם יותר מקרים של קרצינומה של תאי בסיס מאשר במדינות חשוכות יותר.

יש לציין, שאנשים שכבר סבלו בעבר מקרצינומה נמצאים בסיכון מוגבר ללקות במחלה פעם נוספת (ועל כן עליהם להיות זהירים עוד יותר בחשיפה לשמש, ולהתמיד במעקב עצמאי ורפואי אחר נגעים בעור).

ביטוי קליני, או איך מזהים קרצינומה של תאי בסיס

על מנת לגלות בשלב מוקדם ככל האפשר קרצינומה של תאי בסיס, כדאי להכיר את המאפיינים של הגידול. כאשר מתעורר חשד שנגע של העור עשוי להיות גידול, חשוב לפנות במהירות לרופא עור שיאבחן, ויציע דרכי פעולה.

ישנם גידולים שיענו על כל הקריטריונים שלהלן, וחלקם יענו רק על קריטריון אחד או שניים. מספיק חשד קל, שיצדיק פנייה לרופא.

הביטוי החיצוני הנפוץ ביותר של קרצינומה של תאי בסיס הוא פצע פתוח שאינו מגליד. מדובר בפצע מדמם לעיתים שלמרות הזמן שחולף אין בו כל שיפור או הטבה. במקרים אחרים, לא מדובר בפצע אלא במעין כתם אדום ומגורה שעליו מופיע גלד. לעיתים הכתם מגרד או כואב, אך בדרך כלל הוא לא מורגש ורק מתעקש לא להעלם.

ביטוי נוסף של קרצינומה של תאי בסיס נראה דומה לשומה, למרות שלא מדובר בשומה. זוהי בליטה ורודה, שקופה, אדמדמה או חומה, שנראת בוהקת או מבריקה. בחלק מהמקרים, על הגוש הורוד והמעוגל מופיע במרכזו מעין גלד, ובהמשך מופיעים עליו גם כלי דם.

התצורה השלישית של קרצינמה של תאי בסיס דומה לצלקת- איזור בעור נעשה מתוח ומבריק, כאילו נמרח עליו חומר שומני. הגבולות של הצלקת המדומה הזו אינם ברורים בדרך כלל.

סוגים של קרצינומת תאי בסיס

הביטויים השונים של הגידולים, כפי שתואר למעלה, מבטאים למעשה סוגים שונים של גידולים, שכולם מתרחשים בתאי הבסיס.

הסוג הנפוץ ביותר של BCC  נקרא קרצינמה נודולרית. זהו הגידול דימוי הצלקת השומנית. כאשר קרצינומה נודולרית מתפשטת היא עשויה לפגוע בעצבים, שרירים וכלי דם. העור המכסה את הגידול דק מאוד, ולכן הוא רגיש מאוד לדימומים. קרצינומות נודולריות קלות לאבחון כאשר הן גדולות, אך נגעים קטנים יותר עשויים להראות בטעות כמו נקודות חן או יבלות, ולכן קשה יותר לאבחנן. אצל אנשים כהי עור, לעיתים מופיעה הקרצינומה הנודולרית עם פיגמנטציה, והיא נראית כגידול שחור, דומה למלנומה.

הגידולים הנראים כבליטה אדומה-ורודה עם גלד מעליה נקראים קרצינומה שטחית, והם נפוצים פחות. הקושי באבחון שלהם נובע מכך שהם עשויים לדמות לפטריה או לפסוריאזיס.

סוג קשה יחסית של BCC  הוא קרצינומה פיברוזית (דמוית מורפיאה). גידול זה בדרך כלל מתפתח מאוד לאט, וקשה להבחין בו. אך לעיתים, הוא מתחיל לפתע לגדול במהירות, ולשלוח שורשים עמוקים לרקמות שמתחת לעור.

סוגים נדירים יותר של BCC  הם פיברואפיתליומה שהיא מקבץ של נגעים על העור, וקרצינומת בסוסקוואמוס שהיא שילוב של קרצינומת תאי בסיס עם קרצינומת תאי קשקש.

טיפול בקרצינומת תאי בסיס

החדשות "הטובות" ביחס לקרצינומה של תאי בסיס, היא שברוב המקרים, ובעיקר עם גילוי מוקדם, האבחון והטיפול בסוג זה של סרטן הוא פשוט יחסית. זהו סרטן שרק לעיתים נדירות שולח גרורות לאיברים אחרים, ובדרך כלל הוא אינו מסכן חיים. יחד עם זאת, באחוז מסויים מהמקרים הגידולים אגרסיביים במיוחד ועמידים לטיפול, ועשויים לגרום לפגיעה בעור, בעצמות ובאיברים סמוכים. כמו כן, עשויה קרצינומה של תאי בסיס, והטיפול בה, להוביל לצלקות מכוערות על העור.

בדרך כלל הטיפול בקרצינומה כולל הסרת הנגע הסרטני באמצעות ניתוח. קיימים מספר סוגים של ניתוחים, כאשר הבחירה בהם תלויה בגודל הגידול, מיקומו ומיומנות הרופא המטפל. בדרך כלל שמדובר בגידול באיזור הפנים תבחר טכניקה שעשויה להשאיר צלקת מצומצת יותר (כמו ניתוח בשיטת מוס). בכל מקרה, האלמנט החשוב ביותר הוא הסרת הגידול כולו, ללא פגיעה ברקמה בריאה שלא לצורך.

ברוב המקרים הסרה של קרצינומה של תאי בסיס נעשית בהרדמה מקומית. לעיתים הטיפול דורש גם טיפול כימותרפי והקרנות. הסרת הגידול משאירה פצע על פני העור, שיש לבחור טכניקה להתמודדות עימו. חלק מהפצעים יכולים הגליד באופן טבעי. כאשר מדובר בגידולים גדולים יותר, יש לפעמים צורך בהשתלת עור.