ניתוח בשיטת מוס לעומת שיטות ניתוח אחרות
כאמור, יתרונה הגדול של שיטת מוס היא באפשרות של המנתח לבחון את הרקמה שהסיר בזמן אמת, וכך ליצור איזון בין הסרת הגידול כולו לבין שימור רקמות בריאות. בשיטות מהן מוסר הגידול ללא בדיקה בזמן אמת, נאלץ המנתח להסיר רקמה גדולה יחסית, על מנת להבטיח שהגידול הוסר כולו.
קיימות מספר שיטות לניתוח הדומות לשיטת מוס, במובן שנעשית בדיקה של החתכים הקפואים שמסיר המנתח. ב"שיטת החתכים הקפואים" מוסרות שכבות באופן דומה לאלה שמוסרות בשיטת מוס, אך הרקמה נשלחת לבדיקה אצל פתולוג, ללא מיפוי בצבעים, וללא בדיקה של הרופא המנתח. כך המיפוי שנעשה הינו מדוייק פחות, והעברת המידע בין הפתולוג למנתח עשויה לגרום לכשלים נוספים בניתוח.
שיטה נוספת נקראת "מוס בתהליך איטי" (slow mohs), למרות שיש הטוענים ששיטה זו רחוקה מידי מהרעיון העומד מאחורי שיטת מוס. בשיטה זו השכבות המוסרות מהגידול נשלחות לבדיקה פתולוגית שתוצאותיה מתקבלות רק לאחר 24-48 שעות. האפשרויות העומדות בפני המנתח הן להשאיר את פצע הניתוח פתוח עד לקבלת התשובה (שתאמר האם יש להמשיך ולהסיר רקמות נוספות), או לסגור את הפצע מבלי לדעת בודאות שהגידול הוסר במלואו.
