כאשר עוסקים בסרטן העור על סוגיו השונים, חשוב להכיר את אמצעי האבחון, הטיפול והמניעה. נושא חשוב נוסף, הוא קבוצות הסיכון. מחקרים שנעשים בתחום, מראים כי ישנם אנשים שנמצאים ברמת סיכון גבוהה יותר ללקות בסרטן העור בהשוואה לאנשים אחרים באוכלוסיה. כך למשל אנשים בהירי עור, או אנשים שיש היסטוריה של המחלה במשפחתם, נמצאים בקבוצת סיכון.
אלמנט נוסף ששם אנשים בקבוצת סיכון הוא שומות. שומות הן התקבצות של תאים מלנוציטים (אחד מסוגי התאים המרכיבים את העור, שאחראים על יצור הפיגמנט שנותן לעור את הצבע שלו) ותאי נבוס. לרב האנשים הבוגרים יש מספר שומות על העור (הסטטיסטיקה מדברת על כ-15 שומות בממוצע לאדם). שומה לכשעצמה היא גוש שפיר, כלומר היא אינה סרטנית. בעבר אפילו נחשבו שומות לתוספת אסטטית (ואפילו סקסית) על העור. היום, לא מתייחסים בדרך כלל לשומה כאל דבר יפה, ויותר מכך- המודעות ההולכת וגוברת לסרטן בכלל וסרטן העור בכלל, שינתה את היחס הכללי לשומות. למרות ששומות בפני עצמן אינן סרטניות, אנשים שיש להם הרבה מאוד שומות נמצאים בסיכון גבוה יותר ללקות בסרטן. התמונה חמורה עוד יותר, והשומות עשויות להיות בעייתיות, והכניס את האדם לקבוצת סיכון גבוהה יותר, כאשר מדובר בשומות דיספלסטיות (שומות לא טיפוסיות).
שומה דיספלסטית גם היא שפירה ואינה סרטנית, אך הופעתה אינה רגילה. שומות רגילות הן בעלות צורה מוגדרת וסימטרית (בדרך כלל עגולות, ולעיתים אובליות), השוליים שלהן ברורים וחדים (כך שברור איפה השומה מסתיימת), צבען חום כהה, חום בהיר, או בצבעו של העור, גודלן אינו עולה על קוטר של 6 מ"מ, הן דומות אחת לשנייה, ומופיעות לפני גיל 40 בדרך כלל באיזורי הגוף שחשופים יותר לשמש (ידיים, רגליים, פנים, וגב). שומות דיספלסטיות אינן עונות על הקריטריונים הנ"ל: צורתן לא מוגדרת ולא סימטרית, הן מורמות מעט מעל לפני העור השוליים שלהן אינם ברורים, צבען עשוי להיות כהה יותר ולא אחיד, הן עשויות להיות גדולות מ-6 מ"מ, ולהופיע גם במקומות שאינם חשופים לשמש ובגיל מאוחר יחסית (או להפוך משומה רגילה לשומה דיספלסטית).
מה צריך לעשות עם שומה דיספלסטית?
כאמור, שומה דיספלסטית היא לא סרטן. אך המראה של שומה דיספלסטית דומה מאוד למראה של מלנומה- סרטן העור האגרסיבי ביותר. לכן, שומות דיספלסטיות אמורות להטריד אותנו ולשלוח אותנו מיד לאבחון. למעשה, יש להתייחס לשומה דיספסטית כאות אזהרה (Pre-Marker). הרופא בוחן את השומה ומאפייניה, ומחליט האם יש מקום לדאגה. אם השומה נראית פשוט בלתי רגילה, אך ללא מאפיינים אחרים של מלנומה- אין צורך להסירה (הסרה של שומות מסוג זה עשוייה להיות על רקע אסטטי). אך אם השומה חשודה במראה או בהשתנותה, יש להמשיך בבדיקה. גורמים שעשויים לעורר חשד שלא מדובר בשומה דיספלסטית אלא במלנומה הם גרד, התפתחות של קליפה על השומה, הפרשות או דימום מהשומה, נפיחות מסביבה וכאב. במקרים אלה, השומה מוסרת חלקית או באופן מלא, על מנת לבדוק אותה תחת מיקרוסקופ ולגלות האם מדובר בשומה דיספלסטית שפירה, או דווקא במלנומה. יש לציין, שמלנומה עשוייה להתפתח גם בתוך שומה דיספלסטית, ולכן גם אם נקבע ששומה דיספלסטית אינה ממאירה, יש צורך להמשיך לעקוב אחר התפתחותה, ולהגיע לבדיקה נוספת אם מופיעים בה סימנים חשודים, או שצורתה משתנה.
תסמונת השומות הדיספלסטיות
כאמור, מחקרים מראים שלשומות דיספלסטיות יש סיכוי גדול יותר להפוך לממאירות בהשוואה לשומות רגילות. כמו כן, לאנשים עם שומות דיספלסטיות יש סיכוי גבוה יותר ללקות במלנומה. בנוסף, ידועה בספרות "תסמונת השומות הדיספלסטיות"- מצב בו לאדם בעל היסטוריה של סרטן העור במשפחה, וכן מספר רב ביותר של שומות דיספלסטיות (מעל ל-100 שומות). לאנשים שמוגדרים תחת כותרת זאת ישנם הסיכויים הגבוהים ביותר ללקות במלנומה (יש הטוענים שעד 100% סיכויים במהלך החיים).
