סוגי מלנומה, הגורמים למלונמה

סרטן העור הינו הנפוץ ביותר מהגידולים הסרטניים. קיימים מספר סוגים של סרטן העור, שכל אחד מהם פוגע למעשה בסוג אחר של תאים המרכיבים את העור. העור נחשב לאיבר בגוף והוא האיבר הנרחב ביותר שלנו. העור מורכב ממספר שכבות. השכבה העליונה נקראת אפידרמיס, והתחתונה- דרמיס. האפידרמיס מורכב ממספר סוגים של תאים, ותפקידו העיקרי להגן על הגוף, להוות את ה"מעטפת" שלנו.
שכבת התאים הפנימית ביותר של האפידרמיס מורכבת מתאים הנקראים מלנוציטים. התאים המלנוציטים מייצרים פיגמנט שנקרא מלנין. פיגמנט הוא למעשה צבע, ולכן המלנוציטים הם האחראים להעניק לעור את צבעו. בקרב אנשים בהירי- עור יצור הפיגמנט קטן יחסית, ואילו בקרב כהיי- עור נוצר פיגמנט בכמות רבה יותר, המעניק לעור צבע כהה.
המלנוציטים מגיבים לשמש, ובעיקר לקרני השמש האולטרא סגולות. בחשיפת העור לקרניים אלו, המלנוציטים מייצרים יותר מלנין. התוצאה היא שגוון העור נעשה כהה יותר ונראה שזוף. לעיתים, באיזור מסויים באפידרמיס יש קבוצה גדולה יותר של מלנוציטים. על פני העור תראה הקבוצה הזו כנקודת חן, או שומה.

 


מלנומה היא גידול סרטני שנוצר כתוצאה מהתחלקות לא תקינה של המלנוציטים.

גורמים למלנומה


כמו בשאר הסוגים של סרטן העור, הגורם השכיח ביותר למלנומה הינו חשיפה לקרני השמש. אנשים בהירי עור, אנשים שנמצאים שעות ארוכות בשמש ללא הגנה מתאימה, ותושבי מדינות בהן קרינת השמש חזקה יותר (בסמוך לקו המשווה) חשופים יותר למלנומה. יש לציין, שרק במקרים נדירים ביותר נמצאים ילדים שלקו במלנומה. אך חשיפה ממושכת לקרינת השמש בילדות עשויה לגרום לנזק מצטבר, שיוביל להתפתחות מלנומה בגיל מבוגר יותר.
בנוסף, אנשים שלקו בעבר בסרטן העור מסוג כלשהו, וכן אנשים שיש היסטוריה של מלנומה במשפחתם, נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח מלנומה בהשוואה לאנשים אחרים.


ביטוי קליני, או איך מגלים מלנומה


כמו בכל סרטן, לגילוי מוקדם של מלנומה ישנה חשיבות ראשונה במעלה באפשרויות הטיפוליות ובסיכויי ההחלמה. המלנומה יכולה להופיע על העור בכל נקודה- על שומה על על עור רגיל. חשוב מאוד לעקוב אחר סימנים שונים על פני העור, ולשים לב אם חל שינוי כלשהו. מלנומה תתבטא בדרך כלל בכתם כהה על העור, שעשוי להיות דומה לשומה או לנקודת חן. חשוב להכיר את ההבדלים, שבאצעותם ניתן לחשוד שמדובר בגידול ולפנות לבדיקה רפואית.
ראשית, כתם של מלנומה אינו סימטרי. שומות ונקודות חן הן סימטריות בדרך כלל, ואילו למלנומה יכולה להיות צורה אחרת שאינה עגולה. שנית, גבולות הכתם אינם ברורים ומוגדרים. הרמז השלישי הוא צבעו של הכתם. שומות ונקודות חן הן בדרך כלל חומות-אחידות. במלנומה הכתם עשוי להיות מורכב ממספר צבעים וגוונים- חום, אדמדם או ורדרד, שחור, צהבהב, ואפילו גוון כחלחל. בנוסף לכל אלה, יש לשים לב לגודלו של הכתם- מלנומה בדרך כלל הרבה יותר גדולה מנקודת חן או שומה רגילה. כמובן שאם שומה קיימת משנה לפתע את צבעה, גודלה, צורתה או גבולותיה, ניתן לחשוד שהיא הפכה ממקבץ תאים נורמאלי על העור לגידול מסוג מלנומה, ויש צורך לגשת לבדיקה. לעיתים שומות קיימות או חדשות עשויות להפוך לאדומות, מגרדות או מדממות. זוהי תופעה נדירה, אך גם היא יכולה להצביע על מלנומה ודורשת בדיקה של רופא.
כדאי לדעת, שמלנומה מופיעה בעיקר באיזורי עור החשופים לשמש. אצל גברים האיזור הנפוץ ביותר למלנומה הוא בגב, ואילו אצל נשים מופיעה מלנומה לעיתים תכופות על הקרסוליים.
סוגי מלנומה
יש ארבעה סוגים עיקריים של גידולים מסוג מלנומה, והם נבדלים זה מזה באיזור בגוף בו הם מופיעים בדרך כלל וכן בקצב התפתחותם. הסוג הנפוץ ביותר של מלנומה נקרא "מלנומה מתפשטת שטחית". סוג נוסף שגדל במהירות רבה נקרא "מלנומה קשרייתית". סוג שגדל לאט מאוד, בדרך כלל בפניהם של אנשים מבוגרים נקרא "מלנומת נמש ממאירה". מלנומה שמופיעה בידיים, ברגליים וסביב הציפורניים נקראת "מלנומה של הקצוות".
מלבד הסוגים השונים של המחלה, הועדה האמריקאית המשותפת לסרטן (AJCC) קבעה 4 שלבים של המחלה, המבטאים את מידת התקדמותה והיקפה. מובן שככל שהמחלה מאובחנת בשלב מוקדם יותר, כך סיכוי ההחלמה ממנה עולים.
מלנומה בשלב I נמצאת עדיין רק בשכבה החיצונית של העור, והעובי שלה אינו עולה על 2 מ"מ.
מלנומה בשלב II נמצאת עדיין רק בשכבה החיצונית של העור, אך עוביה עולה על 2 מ"מ.
מלנומה בשלב III התפשטה כבר מהעור לבלוטות הלימפה, או לאיזור אחר בעור.
מלנומה בשלב IV התפשטה כבר לאיברים אחרים בגוף.


טיפול במלנומה


הטיפול במלנומה מתחיל למעשה באבחון המחלה. לעיתים, רופא מומחה יכול להבחין האם מדובר בכתם תקין על העור, או שמא מדובר בחשד למלנומה. במידה והרופא אינו בטוח, עליו לשלוח את הגידול לבדיקה שנקראת ביופסיה. תחת הרדמה מקומית, מסיר הרופא את הכתם בשלמותו. האיזור נתפר, והכתם נשלח לבדיקת מעבדה. אם ממצאי המעבדה תקינים, סימן שאין מלנומה והטיפול מסתיים עם הגלדת הפצע. אך אם ממצאי המעבדה מעלים כי מדובר במקבץ של תאים סרטניים, הרי שצריך להמשיך בטיפול.
כאשר נמצא כי מדובר במלנומה, צריך לאבחן באיזה שלב נמצאת המחלה, כפי שתואר לעיל. ראשית, יעבור החולה ניתוח לכריתה רחבה יותר של הגידול, כדי להיות בטוחים שהגידול הוסר בשלמותו. בדרך כלל אזור הניתוח נסגר ראשונית באמצעות תפרים, אך כאשר מדובר בגידול גדול יש צורך לעיתים בסגירה ע"י שתל עור או מתלה מקומי.
עוביו של הגידול נמדד בביופסיה. אם העובי אינו עולה על מילימטר אחד, נראה שמדובר במלנומה בשלב I, והטיפול בה מסתיים. השאריות היחידות הן בדרך כלל צלקת על העור. אם הגידול עבה יותר, יש צורך לערוך בדיקות נוספות. ראשית, נעשית בדיקה של בלוטות הלימפה (בבלוטה שנקראת בלוטת הזקיף, האחראית לניקוז נוזל הלימפה מהאיזור בו נמצאה המלנומה). הבדיקה נעשית על ידי ביופסיה- לאיזור מוזרקים חומרים אשר צובעים את האיזור דובר בצבע כחול, הרופא המנתח מסיר את הבלוטה והיא נשלחת לבדיקה במעבדה. אם בלוטת הזקיף נמצאת תקינה, הרי שמדובר במלנומה בשלב II, והטיפול בה מסתיים (שוב- עם צלקת). אך אם בבלוטת הזקיף נמצאים תאי מלנומה, הרי שמדובר במלנומה בשלב III. במצב כזה, יערך ניתוח נוסף על מנת להסיר את בלוטות הלימפה הפגועות. ניתוח להסרת בלוטות לימפה נעשה בהרדמה מלאה, ועשוי לגרום לכאבים, לנפיחות באיבר ממנו הוסרו הבלוטות, ולרגישות גבוהה יותר לזיהומים. בכל מקרה, לאחר הסרת הגידול, ידרש החולה להגיע למעקב אצל אונקולוג. מכיוון שהסיכון של מי שכבר לקה במלנומה ללקות בה שנית גבוה יותר, יקבל החולה המלצות לגבי המנעות מחשיפה לשמש, ובדיקות מעקב שגרתיות של נגעים, נקודות חן ושומות על העור.

 

 
ניתוח מוס - שיטת מוס