מלנומה

סרטן העור הוא הסוג הנפוץ ביותר של סרטן. ישנם מספר סוגים של סרטן העור, שכל אחד מהם פוגע למעשה בסוג אחר של תאים המרכיבים את העור. העור נחשב לאיבר בגוף, והוא האיבר הגדול ביותר שלנו. העור מורכב משתי שכבות. השכבה העליונה נקראת אפידרמיס, והתחתונה- דרמיס. האפידרמיס מורכב ממספר סוגים של תאים, ותפקידו העיקרי להגן על הגוף, להוות את ה"עטיפה" שלנו.

שכבת התאים הפנימית ביותר של האפידרמיס מורכבת מתאים הנקראים מלנוציטים. המלנוציטים הם תאים שמייצרים פיגמנט שנקרא מלנין. פיגמנט הוא למעשה צבע, ולכן המלנוציטים הם האחראים להעניק לעור את הצבע שלו. אצל אנשים בהירי- עור יצור הפיגמנט איטי, ואילו אצל כהיי- עור נוצר הרבה יותר פיגמנט שמעניק לעור צבע כהה.

המלנוציטים הם תאים שמגיבים לשמש, ובאופן ספציפי יותר- לקרני השמש האולטרא סגולות. כאשר העור נחשף לקרניים אלה, המלנוציטים מייצרים יותר מלנין. התוצאה היא שגוון העור נעשה כהה יותר, ונראה שזוף. לעיתים, באיזור מסויים באפידרמיס יש קבוצה גדולה יותר של מלנוציטים. על פני העור תראה הקבוצה הזו כנקודת חן, או שומה.

מלנומה היא גידול סרטני שנוצר כתוצאה מהתחלקות לא תקינה של המלנוציטים.

גורמים למלנומה

כמו בשאר הסוגים של סרטן העור, הגורם השכיח ביותר למלנומה הוא חשיפה לאור השמש. אנשים בהירי עור, אנשים שנמצאים שעות ארוכות בשמש ללא הגנה מתאימה, ותושבים של מדינות בהן קרינת השמש חזקה יותר (בסמוך לקו המשווה) חשופים יותר למלנומה. יש לציין, שרק במקרים נדירים ביותר נמצאים ילדים שלקו במלנומה. אך חשיפה ממושכת לקרינת השמש בילדות עשויה להיות פגיעה מצטברת שתוביל להתפתחות מלנומה בגיל מבוגר יותר.

בנוסף, אנשים שלקו בעבר בסרטן העור מסוג כלשהו, וכן אנשים שיש היסטוריה של מלנומה במשפחתם, נמצאים בסיכון גבוה יותר למלנומה בהשוואה לאנשים אחרים.

ביטוי קליני, או איך מגלים מלנומה

כמו בכל סרטן, לגילוי מוקדם של מלנומה ישנה חשיבות ראשונה במעלה באפשרויות הטיפוליות ובסיכויי ההחלמה. המלנומה יכולה להופיע על העור בכל נקודה- על שומה על על עור רגיל. חשוב מאוד לעקוב אחר סימנים שונים על פני העור, ולשים לב אם חל שינוי כלשהו. מלנומה תתבטא בדרך כלל בכתם כהה על העור, שעשוי להיות דומה לשומה או לנקודת חן. חשוב להכיר את ההבדלים, שבאצעותם ניתן לחשוד שמדובר בגידול ולפנות לבדיקה רפואית.

ראשית, כתם של מלנומה אינו סימטרי. שומות ונקודות חן הן סימטריות בדרך כלל, ואילו למלנומה יכולה להיות צורה אחרת שאינה עגולה. שנית, גבולות הכתם אינם ברורים ומוגדרים. הרמז השלישי הוא צבעו של הכתם. שומות ונקודות חן הן בדרך כלל חומות-אחידות. במלנומה הכתם עשוי להיות מורכב ממספר צבעים וגוונים- חום, אדמדם או ורדרד, שחור, צהבהב, ואפילו גוון כחלחל. בנוסף לכל אלה, יש לשים לב לגודלו של הכתם- מלנומה בדרך כלל הרבה יותר גדולה מנקודת חן או שומה רגילה. כמובן שאם שומה קיימת משנה לפתע את צבעה, גודלה, צורתה או גבולותיה, ניתן לחשוד שהיא הפכה ממקבץ תאים נורמאלי על העור לגידול מסוג מלנומה, ויש צורך לגשת לבדיקה. לעיתים שומה קיימת או חדשה עשויות להפוך לאדומות, מגרדות או מדממות. זוהי תופעה נדירה, אך גם היא יכולה להצביע על מלנומה ודורשת בדיקה של רופא.

כדאי לדעת, שמלנומה מופיעה בעיקר באיזורי עור שנמצאים חשופים לשמש. אצל גברים האיזור הנפוץ ביותר למלנומה הוא בגב, ואילו אצל נשים מופיעה מלנומה לעיתים תכופות על הקרסוליים.

סוגי מלנומה

יש ארבעה סוגים עיקריים של גידולים מסוג מלנומה, והם נבדלים זה מזה באיזור בגוף בו הם מופיעים בדרך כלל, וכן בקצב התפתחותם. הסוג הנפוץ ביותר של מלנומה נקרא "מלנומה מתפשטת שטחית". סוג נוסף שגדל במהירות רבה נקרא "מלנומה קשרייתית". סוג שגדל לאט מאוד, בדרך כלל בפניהם של אנשים מבוגרים נקרא "מלנומת נמש ממאירה". מלנומה שמופיעה בידיים, ברגליים וסביב הציפורניים נקראת "מלנומה של הקצוות".

מלבד הסוגים השונים של המחלה, הועידה האמריקאית המשותפת לסרטן (AJCC) קבעה 4 שלבים של המחלה, המבטאים את מידת התקדמותה והיקפה. מובן שככל שהמחלה מאובחנת בשלב מוקדם יותר, כך סיכוי ההחלמה ממנה עולים.

מלנומה בשלב I נמצאת עדיין רק בשכבה החיצונית של העור, והעובי שלה אינו עולה על 2 מ"מ.

מלנומה בשלב II נמצאת עדיין רק בשכבה החיצונית של העור, אך עוביה עולה על 2 מ"מ.

מלנומה בשלב III התפשטה כבר מהעור לבלוטות הלימפה, או לאיזור אחר בעור.

מלנומה בשלב IV התפשטה כבר לאיברים אחרים בגוף.

טיפול במלנומה

הטיפול במלנומה מתחיל למעשה באבחון המחלה. לעיתים, רופא מומחה (דרמטולוג) יכול להבחין האם מדובר בכתם תקין על העור, או שמא מדובר במלנומה. אך אם הרופא אינו בטוח, עליו לשלוח את הגידול לבדיקה שנקראת ביופסיה. תחת הרדמה מקומית, מסיר הרופא את הכתם בשלמותו. האיזור נתפר, והכתם נשלח לבדיקת מעבדה. אם ממצאי המעבדה תקינים, סימן שאין מלנומה והטיפול מסתיים עם הגלדת הפצע. אך אם ממצאי המעבדה מעלים כי מדובר במקבץ של תאים סרטניים, הרי שצריך להמשיך טיפול במלנומה.

כאשר נמצא כי מדובר במלנומה, צריך לאבחן באיזה שלב נמצאת המחלה, כפי שתואר לעיל. ראשית, יעבור החולה ניתוח לכריתה רחבה יותר של הגידול, כדי להיות בטוחים שהגידול הוסר בשלמותו. בדרך כלל הניתוח נסגר באמצעות תפרים, אך כאשר מדובר בגידול גדול ויש חשש כי העור לא יצליח להגליד בעצמו, מתבצעת גם השתלת עור מתרומה עצמית.

עוביו של הגידול נמדד בביופסיה. אם העובי אינו עולה על מילימטר אחד, נראה שמדובר במלנומה בשלב I, והטיפול בה מסתיים. השאריות היחידות הן בדרך כלל צלקת על העור. אם הגידול עבה יותר, יש צורך לערוך בדיקות נוספות. ראשית, נעשית בדיקה של בלוטות הלימפה (בבלוטה שנקראת בלוטת הזקיף, האחראית לניקוז נוזל הלימפה מהאיזור בו נמצאה המלנומה). הבדיקה נעשית על ידי ביופסיה- לאיזור מוזרקים חומרים אשר צובעים את האיזור המדובר בצבע כחול, רופא מנתח מסיר את הבלוטה והיא נשלחת לבדיקה במעבדה. אם בלוטת הזקיף נמצאת תקינה, הרי שמדובר במלנומה בשלב II, והטיפול בה מסתיים (שוב- עם צלקת). אך אם בבלוטת הזקיף נמצאים תאי מלנומה, הרי שמדובר במלנומה בשלב III. במצב כזה, יערך ניתוח נוסף על מנת להסיר את בלוטות הלימפה הפגועות. ניתוח להסרת בלוטות לימפה נעשה בהרדמה מלאה, ועשוי לגרום לכאבים, לנפיחות באיבר ממנו הוסרו הבלוטות, ולרגישות גבוהה יותר לזיהומים. לעיתים, לאחר הניתוח נעשה טיפול נוסף שמטרתו למנוע זיהומים, אך אין אחדות דעים לגבי טיפולים אלה, ולא תמיד הם מוצעים לחולה. בכל מקרה, לאחר הסרת הגידול, ידרש החולה להגיע למעקב אצל אונקולוג או רופא בקהילה. מכיוון שהסיכון של מי שכבר לקה במלנומה ללקות בה שנית גבוה יותר, יקבל החולה המלצות לגבי המנעות מחשיפה לשמש, ובדקיות שגרתיות של נגעים, נקודות חן ושומות על העור.

כאשר מתגלה שהסרטן התפשט לאיברים נוספים בגוף כמו ריאות, כבד או מח, מדובר במלנומה בשלב IV, או "סרטן גרורתי". הטיפול במלנומה בשלב זה תלוי באיברים בהם היא פגעה, אך בדרך כלל מדובר בעצם במצב סופני. הטיפולים מאפשרים שליטה בגידול, הארכת החיים ושיפור איכות החיים- אך הם אינם מרפאים את המחלה. כאשר יש אפשרות לנתח ולהסיר את הגרורות- מתבצע ניתוח. פעמים רבות ריבוי הגרורות הופך את האפשרות הזו ללא ישימה. בנוסף, מקבלים החולים טיפול כימותרפי (טיפול תרופתי, בדרך כלל ניתן בעירוי לוריד במסגרת אישפוז יום), שמטרתו להלחם בתאים הסרטניים. ישנה אפשרות לקבלת טיפול ביולוגי- זריקות אשר מטרתן לחזק את תפקודה של המערכת החיסונית. טיפול נוסף נעשה באמצעות הקרנות שמטרתן להשמיד את התאים הסרטניים, ולעיתים גם להפחית כאבים שנגרמים מהתפתחות של גרורות בעצם.

מלנומה